קריירה

פאולי החלה לעבוד במכירות בכתב העת Opportunity (הזדמנות), במגזין עסק ארגון זכויות אדם שהתבוסס בניו יורק. היא נאלצה להתפטר אחרי שהיא הרגישה שהיא מתחילה לחלות רופא הציע לה שתמצא מקום אחר להתגורר בו. פאולי לקחה משרה במחנה טרה מחנה שימור סביבתי לנשים ונערות, במשך שלושה חודשים במחנה היא התחילה להבריא, היא זכתה לפגוש את מייסדת המחנה אלינור רוזוולט אחרי כמה זמן פאולי לא הסתדרה עם מנהל המחנה בגלל מערכת היחסים בין/גזעית שניהלה עם המדריכה במחנה, פג הומלס. פאולי עזבה את המחנה עם פג ולאחר כמה זמן שהן החלו לטייל ברחבי ארצות הברית פאולי עבדה בYWCA (ארגון הנשים המקביל לימק״א). ב-1940 פאולי הסתובבה ברחובות בעיר רוד איילנד, מוטרדת מ״היעלומתה של חברה״. היא נעצרה על ידי המשטרה, ונלקחה לבית חולים פסיכיאטרי. אותו עזבה במרץ עם שותפתה וחברתה לדירה אלדין מקבין, ושתיהן עלו על אוטובוס ונסעו לבקר את דודותיה של פאולי בדורהם. כאשר הגיעו לווירג׳יניה הן עברו מהמושבים הרעועים(השבורים) בצד האחורי של האוטובוס שהיו מיועדים לאנשים שחורים למשובים הקדמיים שמיועדים לאנשים לבנים. הן נעצרו, ה-NAACP (הגנה משפטית על אנשים שחורים) ייצג אותן אבל הן הורשעו בסך הכל בהפרעת הסדר ולא בסיעפיי ההפרדה הגזעית. ה-WDL (ארגון ההגנה לעובדים) שילם את הקנס וכמה חודשים אחרי שכר את פאולי לעבוד בתוך ועדת המנהלים. בגלל האירועים שהייתה מעורבת בהם ב-1941 התחילה פאולי ללמד באונברסיטת הרווארד. היא הייתה האישה היחידה במחזור שלה וגילתה על רמת הסקסיזם שם. ב-1942 כאשר פאולי הייתה סטודנית פאולי הצטרפה ל-CORE(קונגרס לשיוון גזעי). ב-1944 היא סיימה את התואר במשפטים שלה כמצטיינת המחזור והגברים שסיימו איתה קיבלו מילגה ללימודים מתקדמים בהאוורד אבל פאולי כאישה לא יכלה להתקבל לשם אפילו עם תמיכתו של הנשיא רוזוולט והיא כתבה מכתב בתשובה שבו כתבה שמפני שהיא לא יכולה לשנות את מינה ולא יכולה לשכנע את דעתם היא אפילו לא תנסה להתקבל שנית, ולבסוף את התואר המתקדם במשפטים היא סיימה באוניברסיטת קליפוניה בברקלי ,העבודה הסופית שלה הייתה בנושא : הזדמנויות שוות בתעסוקה, בה היא טענה "הזכות לעבוד היא זכות בסיסית". העבודה שלה פורסמה כמאמר בכתב העת המשפטי של ברקלי.

בשנים 1967- עד 1968 פאולי שימשה כסגנית נשיא מכללת בנדיקט ואחרי זה עזבה כדי לעבוד כפרופסורית באוניברסיטת ברנדייס ושם היא נשארה עד 1973, פאולי כתבה שהתקופה בברנדייס הייתה המייסרת המתסכלת אך המנצחת ביותר בתקופה האקדמית שלה. פאולי שאבה המון השראה מנשים שהכירה בכנסייה האפיסקופלית.  פאולי כבר עברה את גיל 60  והחליטה ללכת ללמוד כמורה, כעבור שלוש שנים  ב-1977 היא הוסמכה והייתה האישה השחורה הראשונה להיות בתפקיד כומר.